מהו הגובה בו נמצאים המטאורים כשהם מתחילים לזהור?
* מידע על תצפית המטאורים הקרובה - אירוע בוטיק הקליקו על הקישור
מהו מטאור ?
האקט בו אנו חוזים בעת צפייה במטאור מתרחש כאשר חלקיקי אבק נכנסים לאטמוספרת כדור הארץ. חלקיקי האבק מתכלים באטמוספרה בגובה של כ-100 קילומטרים.
לתופעה אותה אנו רואים (דהיינו שובל האור וההבזק) קוראים בשם מטאור.
החלקיקים נכנסים במהירות גבוהה מאוד לאטמוספרת כדור הארץ; בעת כניסתם לאטמוספרה של כדור הארץ - הטמפרטורה שלהם גדלה, וחלקיק האבק מתכלה (אלא אם כן הוא גדול דיו ואז גם יכול לפגוע בכדור הארץ). השובל המשתרך מאחור, היוצר את זנבו של המטאור הנה אטמוספרת כדור-הארץ, המתקררת בהדרגה.
גשם מטאורים נוצר כאשר כדור הארץ הנע במסלולו השנתי סביב השמש מגיע לאזור בחלל בו נמצאים שרידים מזנבו של שביט (Comet).
הגובה שבו חלקיק המטאור מתחיל 'לזהור', תלוי בעיקר במהירות ההגעה שלו ביחס לכדור הארץ.
חלקיק המטאור - מתחיל לזהור כמעט ברגע שהוא פוגע באטמוספרה של כדור הארץ. החלקיקים של מטאורים מסוימים כגון במטר המטאורים פרסאידים (Perseids) באוגוסט, מתכלים באטמוספרה בגובה של כ-100 ק"מ מעל פני השטח של כדור הארץ.
חלקיקי מטאורים אחרים כמו במטר הדרקונידים (Draconids) מגיעים עד לגובה של 70 ק"מ - לפני שהם מתחממים מספיק כדי לגרום לאוויר סביבם לזהור.
ההבדל נעוץ בכך שמהירות הכניסה הממוצעת של החלקיקים במטר הדרקונידים, קטנה הרבה יותר מאלו של מטר המטאורים פרסאידים.
תמונה: מטר מטאורים, כפי שצולם על-ידי מצלמת השמים בשידור ישיר
להלן מהירות הכניסה הממוצעת של החלקיקים לאטמוספירה, במטרי המטאורים הגדולים
לאונידים: 71 ק"מ לשנייה
פרסאידים: 61 ק"מ לשנייה
אוריונידים: 67 ק"מ לשנייה
לירידים: 48 ק"מ לשנייה
ג'מנידים: 35 ק"מ לשנייה
דרקונידים: 23 ק"מ לשנייה
* להרחבה: מטרי מטאורים
