השמש הינה
כוכב, כוכב מזדקן. כוכב שעתידו לבסוף גם למות.
ככל שהכוכב מאסיבי יותר, פולט קרינה רבה יותר ו"שורף" כמות מימן רבה יותר כך גדלים הסיכויים שלו לסיים את חייו בקריסה גרביטציונית.
זו הסיבה שכוכבים מאסיביים מכלים את דלקם מהר יותר מכוכבים פחות מסיביים.
כוכבים מאסיביים מסוגלים להתקיים לתקופה של 10 מליון שנים לערך, תקופה קצרה מאוד כשמדובר בכוכבים, אפילו לעומת השמש שלנו.
מצד שני, כוכבים בעלי מסה קטנה יחסית, עלולים שלא להתפתח לכוכבים מן הסדרה הראשית ולגרום להתרחשות תהליכים גרעיניים בקרבם.
אותם כוכבים יישארו לעד במצב הנקרא "ננס חום", המאירים באור קלוש את השמיים.
סרט - השמש HD
Adobe Flash Player not installed or older than 9.0.115!
בכדי שנבין כיצד תסיים השמש את חייה, עלינו להבין קודם לכן כיצד בכלל נוצרה. השמש נוצרה בתוך ענן עצום של גז ואבק אשר החל להתכווץ (לקרוס) אל עבר המרכז בכוח הכבידה של עצמו. לעננה זו קוראים בשם "
ערפילית".
בתמונה: הערפילית הגדולה באוריון כפי שצולמה במצפה הכוכבים ברקת במכבים.
בליבת הערפילית נולדים כוכבים חדשים.
אותם אזורים של חומר דחוס החלו להתחמם וליצור דיסקה אדירת מימדים. ראה גם מאמר בנושא היווצרות מ.השמש.
אם אותה דיסקה תכיל מספיק חומר, הטמפרטורה שלה תוכל להגיע למליוני מעלות.
בתמונה: דיסקה של מערכת
שמש בהתהוות, באור אינפרה אדום. NASA,SPITZER
בטמפרטורה עצומה זו מתחילים להתקיים תהליכים גרעיניים בשמש שאך נולדה, בהם מימן הופך להליום.
הכוכב מתחיל לשחרר כמויות אדירות של אנרגיה עת הדיסקה ממשיכה להתכווץ.
בתמונה: השמש. SOHO.
בשלב זה השמש נמצאת בסדרה הראשית למשך כ-10 מיליארד השנים הבאות, בעלת מסת שמש אחת. השמש תמשיך ותכלה את כל המימן שבה בתהליכים גרעיניים. ליבת הליום נוצרת בגרעינה, זו נהפכת לאחר מכן ליסוד פחמן.
השמש מתחילה להשיל את שכבותיה החיצוניות לעבר החלל ובכך לגדול עוד ועוד, כעת היא כוכב קר יותר (טמפרטורה נמוכה יותר) ובעל
הארה קטנה יותר. השמש עכשיו נקראת בשם - ענק אדום.
ליבת ההליום הולכת ואוזלת, השכבות החיצוניות של השמש הולכות ומתפשטות עוד ועוד מן ליבת השמש אל החלל ויוצרות מעטפת גזים מסביב לשמש.
הגז המקיף את גרעין השמש יוצר לבסוף מחזה מדהים ביופיו – ערפילית פלנטארית.
בתמונה: הערפילית הפלנטארית M57 כפי שצולמה במצפה הכוכבים ברקת במכבים. תמונות נוספות ניתן לראות בגלריה.
הגרעין הנשאר בשלב זה מהווה כשמונים אחוז ממסת השמש, נמצא כעת בשלביו האחרונים. הגרעין הופך לננס לבן (ראה מאמר בנושא התפתחות כוכבים), מתקרר ומאיר פחות ופחות עם חלוף הזמן. כאשר מפסיק להאיר כלל ניתן להגיד שזהו סופה של השמש, שכעת נקראת ננס שחור.
אם מסת השמש הייתה גדולה יותר סופה היה דרמטי הרבה יותר.
במקום למות בשקט כננס לבן הייתה מתפוצצת ונהפכת לסופר
נובה מרשימה. בתמונה: הסופרנובהM1 - ערפילית הסרטן, כפי שצולמה במצפה הכוכבים ברקת במכבים.
זוהי תופעה מדהימה בה הירח עובר בדיוק בקו הראייה הגיאומטרי בין הצופה בכדור הארץ לבין השמש.
הירח מסתיר את רוב אור השמש מאתנו ונראה כי הוא 'אוכל' את השמש כולה! בתרבויות שונות העניקו הסברים מעניינים לתופעת
ליקוי החמה. לדוגמה - עמים מסויימים במזרח העתיק, האמינו כי דרקון ענק אוכל את השמש ולכן היא נעלמת. עם זאת הקדמונים ידעו לחזות את מחזורי הליקוי (מחזור הסארוס) באופן מדוייק למדי.
באיור: סכימה המראה את אופן ליקוי החמה; הירח עובר בקו גיאומטרי בין השמש לכדור הארץ. (אינו מוצג בקנה מידה)
כפי שניתן לראות באיור: ליקוי חמה מלא נראה רק באזור מצומצם מכדור הארץ. האזור בכדור הארץ עליו מוטל צל הירח הינו קטן יחסית. מחוץ להיטל הצל המלא (אומברה), ניתן לראות את היטל הצל המשני (פנאומברה). הצופים מאיזור הצל המשני יחזו בליקוי חמה חלקי. הצופים הנמצאים מחוץ לפנאוברה לא יבחינו בליקוי כלל. אזהרה – אין להתבונן בשמש ללא אמצעי הגנה מתאים, תצפית
שמש ללא אמצעי הגנה מתאימים יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך לעין ואף להתעוורות
צפייה מהנה !מידע נוסף על 
