M27 - ערפילית המשקולת

הדפסה דוא

מרחק  1 ערפילית המשקולת מאתנו הנו כ-1,360 שנות אור, ערך בהירותה הנראית 7.4+ 1 מגניטודה. 

השתמש בפלניספרה - מפת הכוכבים הסובבת
בכדי למצוא את קבוצת הכוכבים דולפין
(Delphinus) זוהי קבוצה האופיינית לשמי הקיץ, וממקום ללא זיהום אור
ניתן לראות את שביל החלב עובר ליד הקונסטלציה
m27_1
זהה את הכוכב רוטנב (Rotanev) המהווה את בטנו של הדולפין m27_2

זהה את הכוכב קבוצת הכוכבים ברבור
(Cygnus) ואת הכוכב אלביראו
(Albireo)
עין הברבור
m27_3

צייר קו דמיוני בין שני הכוכבים
m27_4
ערפילית המשקולת נמצאת כשני שליש בין רוטנב לאלביראו m27_5

Images stellarium

ערפילית פלנטרית  מקסימה
להרחבה: גדלים ומרחקים ביקום
m27
צפייה מהנה !
מידע נוסף על טלסקופים ודרכי צפייה בכוכביםחנות הטלסקופים והציוד האסטרונומי  של מצפה הכוכבים ברקת, מכבים.
 

הוספת תגובה

קוד אבטחה
רענון הקוד

כיצד ניתן למצוא את...

ניתן להבחין בצבעו האדמדם של הכוכב גם בעין בלתי מצויידת antares_3 צפייה מהנה !מידע נוסף על טלסקופים ודרכי צפייה בכוכבים - חנות הטלסקופים והציוד האסטרונומי  של מצפה הכוכבים ברקת, מכבים. קרא עוד...
 
מהו הגובה בו נמצאים המטאורים כשהם מתחילים לזהור?

מהו 1 מטאור ?
האקט בו אנו חוזים בעת צפייה במטאור מתרחש כאשר חלקיקי אבק נכנסים לאטמוספרת כדור הארץ. חלקיקי האבק מתכלים באטמוספרה בגובה של כ-100 קילומטרים.
לתופעה אותה אנו רואים (דהיינו שובל האור וההבזק) קוראים בשם מטאור.
החלקיקים נכנסים במהירות גבוהה מאוד לאטמוספרת כדור הארץ; בעת כניסתם לאטמוספרה של כדור הארץ - הטמפרטורה שלהם גדלה, וחלקיק האבק מתכלה (אלא אם כן הוא גדול דיו ואז גם יכול לפגוע בכדה"א). השובל המשתרך מאחור, היוצר את זנבו של המטאור הנה אטמוספרת כדור-הארץ, המתקררת בהדרגה.

גשם מטאורים נוצר כאשר כדור הארץ הנע במסלולו השנתי סביב השמש מגיע לאזור בחלל בו נמצאים שרידים מזנבו של שביט (Comet).


הגובה שבו חלקיק המטאור מתחיל 'לזהור', תלוי בעיקר במהירות ההגעה שלו ביחס לכדור הארץ.

חלקיק המטאור - מתחיל לזהור כמעט ברגע שהוא פוגע באטמוספרה של כדור הארץ. החלקיקים של מטאורים מסוימים כגון במטר המטאורים פרסאידים (Perseids) באוגוסט, מתכלים באטמוספרה בגובה של כ-100 ק"מ מעל פני השטח של כדור הארץ.

חלקיקי מטאורים אחרים כמו במטר הדרקונידים (Draconids) מגיעים עד לגובה של 70 ק"מ - לפני שהם מתחממים מספיק כדי לגרום לאוויר סביבם לזהור.
ההבדל נעוץ בכך שמהירות הכניסה הממוצעת של החלקיקים במטר הדרקונידים, קטנה הרבה יותר מאלו של מטר המטאורים פרסאידים.

meteor_perseids112012
תמונה: מטר מטאורים, כפי שצולם על-ידי מצלמת השמים בשידור ישיר
 

  להלן מהירות הכניסה הממוצעת של החלקיקים לאטמוספירה, במטרי המטאורים הגדולים

לאונידים: 71 ק"מ לשנייה

פרסאידים: 61 ק"מ לשנייה

אוריונידים: 67 ק"מ לשנייה

לירידים: 48 ק"מ לשנייה

ג'מנידים: 35 ק"מ לשנייה

דרקונידים: 23 ק"מ לשנייה




* להרחבה: מטרי מטאורים

קרא עוד...