אלביראו - כוכב כפול

הדפסה דוא
השתמשו בפלניספרה 
בכדי למצוא את קבוצת הכוכבים ברבור.
זוהי קבוצה האופיינית לשמי הקיץ, וממקום ללא זיהום אור
ניתן לראות את שביל החלב עובר דרך הקונסטלציה
albireo1
השתמש בטלסקופ בהגדלה בין 75-200
וכוון אותו לעינו של הברבור.
albireo2
התבונן בכוכב ונסה להפרידו לשני כוכבים באמצעות הטלסקופ.
בהתבוננות זהירה ניתן יהיה להבחין בשני כוכבים, האחד אדום והשני כחול.
הידעת? הכוכב אלביראו מהווה חלק ממשולש הקיץ
Images stellarium
זוהי מערכת בינארית - 1 כוכב כפול המכונה אלביריאו. albireo
צפייה מהנה !
מידע נוסף על טלסקופים ודרכי צפייה בכוכביםחנות הטלסקופים והציוד האסטרונומי  של מצפה הכוכבים ברקת, מכבים.
 

מאמרים נוספים

תגובות 

 
#2 יוסף 2011-06-28 20:59
אני מתעניין במחקר על עוצמת אור הכוכבים וכמה זמן אחרי השקיעה אפשר לראות כוכבים לכל המוקדם.והאם אפשר לראות כוכבים ביום
צטט
 
 
#1 עמית 2011-01-17 16:52
8) :-) 8) ;-) :-) זה ממש מגניב המורה שלי המליצה על האתר הזה ונכנסתי אבל לא ידעתי שזה יהיה כול כך מגניבבבבבבבבבבב בבבבבבבבבבבבבב :-) :-) :-) ;-)
צטט
 

הוספת תגובה

קוד אבטחה
רענון הקוד

כיצד ניתן למצוא את...

ניתן להבחין בצבעו האדמדם של הכוכב גם בעין בלתי מצויידת antares_3 צפייה מהנה !מידע נוסף על טלסקופים ודרכי צפייה בכוכבים - חנות הטלסקופים והציוד האסטרונומי  של מצפה הכוכבים ברקת, מכבים. קרא עוד...
 

הידעת ?

מהו הגובה בו נמצאים המטאורים כשהם מתחילים לזהור?

מהו 1 מטאור ?
האקט בו אנו חוזים בעת צפייה במטאור מתרחש כאשר חלקיקי אבק נכנסים לאטמוספרת כדור הארץ. חלקיקי האבק מתכלים באטמוספרה בגובה של כ-100 קילומטרים.
לתופעה אותה אנו רואים (דהיינו שובל האור וההבזק) קוראים בשם מטאור.
החלקיקים נכנסים במהירות גבוהה מאוד לאטמוספרת כדור הארץ; בעת כניסתם לאטמוספרה של כדור הארץ - הטמפרטורה שלהם גדלה, וחלקיק האבק מתכלה (אלא אם כן הוא גדול דיו ואז גם יכול לפגוע בכדה"א). השובל המשתרך מאחור, היוצר את זנבו של המטאור הנה אטמוספרת כדור-הארץ, המתקררת בהדרגה.

גשם מטאורים נוצר כאשר כדור הארץ הנע במסלולו השנתי סביב השמש מגיע לאזור בחלל בו נמצאים שרידים מזנבו של שביט (Comet).


הגובה שבו חלקיק המטאור מתחיל 'לזהור', תלוי בעיקר במהירות ההגעה שלו ביחס לכדור הארץ.

חלקיק המטאור - מתחיל לזהור כמעט ברגע שהוא פוגע באטמוספרה של כדור הארץ. החלקיקים של מטאורים מסוימים כגון במטר המטאורים פרסאידים (Perseids) באוגוסט, מתכלים באטמוספרה בגובה של כ-100 ק"מ מעל פני השטח של כדור הארץ.

חלקיקי מטאורים אחרים כמו במטר הדרקונידים (Draconids) מגיעים עד לגובה של 70 ק"מ - לפני שהם מתחממים מספיק כדי לגרום לאוויר סביבם לזהור.
ההבדל נעוץ בכך שמהירות הכניסה הממוצעת של החלקיקים במטר הדרקונידים, קטנה הרבה יותר מאלו של מטר המטאורים פרסאידים.

meteor_perseids112012
תמונה: מטר מטאורים, כפי שצולם על-ידי מצלמת השמים בשידור ישיר
 

  להלן מהירות הכניסה הממוצעת של החלקיקים לאטמוספירה, במטרי המטאורים הגדולים

לאונידים: 71 ק"מ לשנייה

פרסאידים: 61 ק"מ לשנייה

אוריונידים: 67 ק"מ לשנייה

לירידים: 48 ק"מ לשנייה

ג'מנידים: 35 ק"מ לשנייה

דרקונידים: 23 ק"מ לשנייה




* להרחבה: מטרי מטאורים

קרא עוד...